אושרי בטבע

מקטע 2 – מצודת כוח . כפר הגלעדי 2.7.2020
החלטנו לצאת למקטע השני ממצודת כוח. ולהמשיך למחרת עד קיבוץ דן בחלק אחרון של השביל.
באישון ליל הקפיצו אותנו חברינו מרכסים אל מצודת ישע . לצערי לא יכולנו להגיע מוקדם יותר כמתוכנן . התרגשות תופסת אותי במהלך הנסיעה שסוף סוף זה קורה. והתאפשר לצאת אל השביל.
מחר בבוקר אני עוד התחיל ללכת לאורכה של ארץ ישראל. שאני מאוד אוהב.
בשתיים בלילה הגענו אל המצודה . שם נפרדנו מחברינו שחרו כל הדרך אל רכסים. כמה הקרבה יש לאנשים הטובים האלה!
חיפשנו מקום טוב לפרוש את השקי שינה. החלטנו לחזור אחורה בערך קילומטר אל חניון אלות.
שם בחרנו לישון מתחת לעץ גדול ומרשים כמו בחלומות.
במהלך הלילה היה לי קשה מאוד לישון. לא יודע אם בגלל ההתרגשות מהמסע. אם אין לי מיטה שאני רגיל לישון בבית . או שיללות התנים לידנו הרעישו יותר מדי. המסע שלנו מתיל רק מחר. אבל אצלם המסע כל לילה כנראה. אחרי שינה די ספורה קמתי בחמש וחצי בבוקר.
בבוקר העץ שנתן לנו לישון תחתיו היה מרשים יותר .
צחצוח שיניים. תפילין. קפה . התארגנויות אחרונות. ויוצאים לדרך. אל מצודת ישע בדרך בא עברנו אתמול. מאוד רצינו לראות התצפית היפה אל עמק החולה אבל בינתיים לא היה נראות טובה מספיק.
עוברים שער בקר ויורדים לנחל קדש. הירידה דורשת מאמץ פיזי והעליה עוד יותר.
אבל המקום מדהים מדהים מדהים! ללכת בין העצים הגדולים לרדת ולעלות סלעים גדולים. שם חלף לנו דורס יום מרשים.
נגמר די מהר. האמת שאנו ברכנו על זה. למעלה חיכו לנו פרות שכאילו שאלו אותנו.
רגע מה רציני עליתם את כל זה ?
עברנו את הפרות אל עבר מצפור ליפא גל. בדרך חולפים להם חיוויאי ודיות שחורות.
אבל לא יותר מדי ציפורים.
בעוד אנחנו נהנים מהנוף המרהיב של עמק החולה . התחלנו לחשוש שלא באנו עם מספיק מים לדרך שאיפה שאנחנו נמצאים יש 32 מעלות.
עצרנו להתרענן לפני משכנות הרועים. אפילו נרדמנו לכמה דקות.
בעליה חיכה לנו גלון גדול עם מים קרים שאנשים כלכך טובים הקימו לשביליסטים .
מילאנו מים עצרנו להתרעננות קלה בתפצית מרהיבה על עמק החולה היפה והרב גוני.והמשכנו הלאה. אנחנו עוד במגמת עליה . שדי הורסת את המורל הקרבי.
גם בשביל עפר אנחנו עוד עולים. עד לאמצע המסלול. ומשם התחלנו מגמת ירידה מתונה.
הרגשנו יותר קליל ברגליים. בצהריים עשינו הפסקת ארוחת צהריים. די נחמד לאכול פסטה מעל קריית שמונה הצפונית. אני מתחיל לחשוב מתי בכלל אני מגיע למקומות הרחוקים האלה? בחיים לא הייתי בקריית שמונה. אחרי קילומטר בערך חברי הטוב אמר לי שזהו…. הוא כבר לא יכול להמשיך יותר. כנראה התייבשות. היה לו חם וניהיה ממש אדום.
שם היה לי התלבטות ממש קשה. האם להמשיך לסיים את המקטע שכל כך רציתי לעשות.
מצד שני לא רציתי להפקיר אותו לבד.
אחרי שהוא הפציר בי להמשיך ולסיים את את השביל שאמר לי שיאספו אותו לבית חולים .
החלטתי להמשיך לסיים את המקטע.
הצל שלי ואני יצאנו לדרך
השמש עמדה כך בערך
פעם אני מוביל
ופעם צל על השביל
בוא נעוף רחוק
אתה תהיה לי כנפיים
אל חיבור דמיוני
שהיה עד עכשיו בלתי אפשרי
בוא נקפוץ, נמריא, נעוף
אל קשר הצל והגוף
די להמשיך לברוח
אל מה שתמיד רצינו לשכוח
הליכה של שעתיים וחצי וכבר הרגליים ממש כואבות. אני דואג לשתות מים מדי פעם.
מזל שכבר נכנסתי לשמורת הרי נפתלי . ושם היה המון עצים והמון צל שעזר לי להמשיך.
אבל השביל לא נגמר הוא לא מוכן להיגמר. כנראה רצה לבחון אותי עד כמה אני דבוק במטרה
בהמשך חיכה עלילה מאוד ארוכה ותלולה .כאילו עד עכשיו זה לא הספיק לפני שנכנסתי לדיכאון התחלתי לעלות לאט לאט עד שסוף סוף זה נגמר. שימח אותי שלא ויתרתי על זה. מאחור הנוף היה מדהים!!!
לראות את רכס נפתלי וקריית שמונה מאחורי . המשכתי לכפר גלעדי. עוד שלוש קילומטר. עוד שתיים. עוד אחד!
והגעתי לסוף המקטע שם חיכה לי ברור המשך הדרך הבאה. באותו רגע קיבלתי שיחה.
אושרי איפה אתה? אני סיימתי עכשיו. איפה אתה בדרך לבית חולים? לא אני הגעתי בטרמפים לכפר הגלעדי . שנינו צנחנו לרצפה על האבנים והחצץ. אני כבר לא מרגיש את הרגליים!
אני נזכר בכל הדרך שעברתי ונרדם עם כאבים וחיוך. החלטנו שאנחנו מפסיקים את השביל עכשיו לקחת את חבר שלי למיון. חיכנו עד שיבואו לאסוף אותנו . בדרך חזור בקריית שמונה ראיתי את כל ההרים שעברנו. מתחילה עד סוף במצודת כוח. התפלאתי כמה הלכתי באותו יום והייתי שמח וגאה מאוד בעצמי. השביל ימשיך לעוד אנשים. וגם לי . שביל ישראל אני עוד יחזור!